שייכות לפי אדלר

לפי הגישה האדלריאנית, מטרתו של כל אדם היא להרגיש שייך — ותחושת השייכות היא כמו אוויר לנשימה. כך מראשית ימיו, כך לכל אורכם.

להיות שייך פירושו להיות אהוב, יכול ונחוץ:

• אהוב

  הידיעה והתחושה שהוא אהוב ללא תנאים על ידי הסביבה הקרובה שלו (הורים, משפחה וחברים) בדיוק כמו שהוא.

• נחוץ

  ההרגשה שיש לו מקום משמעותי, שזקוקים לו ושהוא תורם לאחרים ולסביבתו.

• יכול

  תחושת מסוגלות עצמית ויכולת להתמודד עם אתגרים, לעשות דברים בכוחות עצמו ולהצליח בדרך.

כשאדם אהוב, יכול ונחוץ — יש מישהו בעולם שרואה אותו כמו שהוא, מעבר לחיצוניות, ממקום של אהבה ומורגשות אמיתית.

תחושת השייכות מתחילה במשפחה הגרעינית — הורים וילדים. אפשר להשתייך למשפחה ולא להרגיש חלק ממנה: אחים שגדלו באותו בית, עם אותם ההורים, יכולים להרגיש שייכות שונה לגמרי. אחד מרגיש שהוא חלק, והשני מרגיש שהוא ה״אוטסיידר״.

ילד שלא מרגיש שייך לא ״מתנהג רע״ סתם — הוא בוחר בהתנהגות שלילית. כי אם אי אפשר להשיג מקום בדרך טובה, משיגים אותו בדרך אחרת: לנצח, למשוך תשומת לב, להתפרק או להיעלם.

תפקידנו כהורים הוא לאפשר לילד להרגיש שייך. ולכן שייכות אינה תלויה בציות או בהצלחה: כשמבקשים עזרה, משתפים ומתייעצים מתוך כבוד לגיל ולרצון של הילד, אנחנו נותנים לו הזדמנות להרגיש מסוגל ונחוץ.